גיטרות

בזמן האחרון חזרתי למנהגי לחיות עם רדיו פתוח כל היום. זה משנה את האווירה בבית,
זה מקל על העבודה מהבית וזה טוב כדי להיחשף מדי פעם, ממש רק מדי פעם, למשהו חדש מעניין.

לאחרונה נחשפתי למישהו שלא שמעתי קודם, סם פנדר שמו, וכשמו כן הוא, שמעתי קודם כל את הגיטרות
בסינגל שלו שהושמע ברדיו, ורק אחר כך גיליתי את שמו (הייתי צריכה לחכות בערך שבועיים כדי ש-88 יעלו
רשימת השמעה מיום מסוים שזכרתי שניגנו בו את השיר, ומזל שאת כל שאר השירים ברשימה הכרתי).

הבן אדם רק בן 26, אבל לפחות הוא נולד במילניום הקודם. הוא נראה כמו פרי האהבה של גארי בארלו ו-Plan B,
אם הכלאה כזאת הייתה אפשרית אי פעם, ונשמע מעט כמו דוראן דוראן.
הוא חתום ב'פולידור', בשלוחה הבריטית שהיו לה ימים זוהרים בשנות ה-60, ואולי היא מחפשת לחזור לשם. הסאונד שלו בהחלט מעורר קונטציות וינטג'יות למשהו שאני מחפשת בנרות ברחבי ה'מרשתת'.

כאן ניתן לשמוע את  That sound. מפרגנת לתופים בהתחלה ולסאונד של הפנדר שמזכיר לי ריפים של גאנז אנד רוזס.

עוד משהו מוזיקלית משובח ששמעתי לאחרונה, של להקה די ותיקה, Balthazar,
עם סאונד מגניב של Primal Scream  וכו'.

עד הפעם הבאה.

A Friend for the End of the World

תואר שני. פגישה ראשונה עם המנחה שלי לתזה.
הוא שואל אותי למה בחרתי בנושא הטראומה, האם קרה לי משהו אישי שאולי גורם לי להתעניין בנושא.
וזו שאלה חדה שמפתיעה אותי ושלא חשבתי עליה בכלל עד אותו רגע.
פשוט התעניינתי בטראומה, חשבתי שאני פטריוטית, שאני רוצה לעזור לאנשים במקצועי, ילדי עוטף עזה.
ועניתי ככה בשלוף, שהייתי בתאונת אופנוע כשהייתי תלמידה, אופנוע שדרס אותי, מול כל הכיתה,
ואף מול חלקים נבחרים מהשכבה, כשהלכנו על הכביש בדרך להצגה באיזה אולם ליד הבית ספר.
ולא ממש נפצעתי, רק שטפי דם ושריטות, והמכנסיים האהובים עליי נקרעו. אמרתי לכולם שאני בסדר,
אז המשכנו כרגיל לכיוון ההצגה.
בהצגה ישבתי שם באולם מלא אנשים, והרגשתי הכי לבד בעולם.
הרגשתי שנשארתי על הכביש. דרוסה ומובסת. הרגשתי שאני הכביש שעליו כולם הולכים.
הרגשתי, במן וודאות, שלאף אחד לא אכפת ממני, שאף אחד לא אוהב אותי, שאף אחד לא יעזור לי בעת צרה.
יצאתי החוצה לבכות במסדרון. אף אחד לא יצא אחריי לבדוק מה איתי. אפילו לא מורה. אף חבר, אף חברה.
אז המשכתי משם הביתה. ואף אחד לא שם לב.
מאז שנה שלמה חייתי בתחושה שאף אחד לא אוהב אותי, שאין לי חברות או חברים או משפחה שאכפת להם ממני,
שאני לבד בעולם.
ה"לבד" הזה, של הפוסט, הדיכאון שאחרי הטראומה, הרס לי את הלימודים, הייתי בין המצטיינים בשכבה.
הרס לי את לימודי הגיטרה, שהתמדתי בהם והתענגתי עליהם.
חברויות שהיו לי, כמעט הכל.
היחידי שהיה שם בכל הכאב הנוראי הזה, זה כריס קורנל, והוא שר לי את זה ישר ללב:

A friend to end of the world

אם הייתי יכולה, הייתי אומרת לך כריס, שאני מצטערת מאוד שלא הייתי שם בשבילך
כמו שהיית שם בשבילי.
שאני הרגשתי באותה הופעה מדהימה שלך ביד-אליהו, רק אתה עם גיטרה אקוסטית, 17.7.12,
כמעט אותו תאריך שבו התאבדת, 5 שנים אחרי,
שמשהו לא בסדר, שאולי אתה רוצה להתאבד,
וישר ניערתי את המחשבה הזאת כי למה שתתאבד אם יש לך אישה, ויש לך ילדים.
חבל מאוד שלא זכרתי איך שאני הרגשתי הכי לבד בעולם, עם המשפחה, וגם עם חברים.
עדיין הייתי לבד.
ואני מצטערת שלא הייתי שם בשבילך, כמו שאתה היית שם בשבילי.

זה בשבילך כריס:

The Promise

4th of July + I am the Highway

you will live forever in my heart

על אידאל היופי ווונדר וומן

נטע ברזילי, המוכשרת והאמיצה, נתנה לנו, הנשים, את המתנה של לעצור רגע ולחשוב.
ואם כבר עצרנו לרגע, למה שלא נחשוב על זה לעומק?
דוגמניות, אנא הניחו רגע לביקיני, למייק-אפ ולפוטו שופ ובואו ספרו על מצבכן הבריאותי.
שחקניות, אנא הפסיקו לרגע לחייך ולהנהן בתפקידיכן המשניים ובואו ספרו על מצבכן הבריאותי.
זמרות, אנא הניחו את בגדי הגוף והאוטו-טיון בצד ובואו ספרו על מצבכן הבריאותי.

אנא ספרו כולכן על ההרעבה העצמית, הפרעות האכילה, הדיכאון, חוסר החשק המיני, ההטרדות המיניות,
הסכמי השכר הלא הוגנים, הניתוחים הפלסטיים הכואבים, זריקות הבוטוקס, הממריצים וכדורי הדיאטה,
האיומים וההשפלות מצד הבוסים,  ובקיצור על תעשיות האופנה, האיפור והניתוחים הפלסטיים שכולן
מרווחות מהמצב הנוראי הזה.

ילדות ונערות, אנא הניחו לרגע את הארנק בצד, אנא הדירו רגליכן לרגע מפתיחתה של עוד חנות אופנה "נוצצת", אנא סגרו לרגע את הבלוגים ותמונות האינסטה של "כוכבניות" האיפור והאופנה מהפלאפון.
שימו לב, כולכן עברתן שטיפת מוח מסיבית במשך שנים. 

את, שטופת מוח שתוכנתה לבזבז את כל משכורתך, או את משכורת הוריך, שהורווחה בקושי, על בדים יקרים וחסרי משמעות, על תכשירים שהורסים את הבריאות ואת היופי. את בגיל צעיר לא אוכלת נכון, את לא משקיעה בבריאות שלך, ולא משקיעה את כספך באפיק שיניב לך עוד הכנסות, אלא, תוך שטיפת מוח, את משקיעה בפריט האופנה שהוא "הכי הכי" עכשיו, ומחר הוא כבר יהיה בפח.

את, במו ידיך, משתפת פעולה עם תעשייה, שפעמים רבות "מעסיקה" באופן לא הוגן ילדים, ונשים במשכורת רעב במפעל בתת תנאים במזרח העולם. את ש"אוכלת" את כל מה שמוכרים לך בבלוג האיפור המטופש, ומורחת על הפרצוף תכשירים שחונקים לך את העור, מכלים אותו לאט לאט וגורמים לו להתקמט. את, בעתיד תבזבזי אפילו יותר כסף, כדי להחזיר את העור שהיה לך לפני שהתחלת להתאפר, ותזריקי לו רעלים עם מזרקים, תמרחי עליו הבטחות שווא יקרות ותבכי את צעירותך שאבדה.

שימי לב, זה המסלול הרגיל והשחוק שכולנו עברנו ונעבור עד שזה יפסק.

עד שתיקח את הבמה דוגמנית שמייצגת את האישה הנורמלית, הבריאה, השפויה והמאושרת. זאת שחיסלה
את מידה 36 ו-38 מהאתר, כי זו המידה השכיחה ביותר. זאת שמשתדלת לאכול בריא, שמשתדלת להתאמן באופן
מתון ולא מקצועי, ששומרת על בריאותה וגם נהנית מהחיים. זו הפיקחית והמשכילה שיודעת מה בריא ולא בריא. והיא מתאפרת רק לאירועים ולא ביום יום, והיא שומרת על גופה ועל עורה. זאת, שכל תלבושתה פחות מ-300 שקל, כי היא משתדלת לנהל את כלכלתה בצורה נבונה.  זאת בעלת המצפון, שתשתדל לשים לב לתוויות על הבגדים, על תכשירי קוסמטיקה, לתוויות על האוכל, לתכולה ולרכיבים.

זאת בעלת האגן העגול, בעלת החזה העגול, שנראית כמו אישה, לא כמו בובת בארבי, ולא כמו אוביסטית.
זאת שגובהה הוא כגובה רוב הנשים בעולם 1.55-1.65,  זאת שה-BMI שלה תקין, והיא לא נמצאת בתת משקל או בעודף משקל והיא לא מתעסקת באובססיביות עם משקל,
כי יש לה הרבה דברים אחרים להציע לעולם. זאת ששואפת להגשים את עצמה ואת יכולותיה, שמתעניינת במה שקורה בעולם. זאת שלא נפלה קורבן לשטיפת מוח.

הזמרת, שמציעה את יכולותיה הווקאליות הנהדרות ואת יכולת ההופעה המרשימה, ולאו דווקא את מיניותה על מגש.
השחקנית, שמציעה יכולות משחק מרשימות, ושואפת להציג על גבי המרקע מורכבות נשית, ולאו דווקא מתפשטת.

היא הוונדר- וומן של העולם.

נשים פורצות דרך ברוקנרול

יום הולדת שמח לסטיבי ניקס! 
לכבוד המאורע המשמח החלטתי לחגוג את קיומן של חמש נשים מדהימות שהקול שלהן פרץ בעוצמה את תקרת הזכוכית. 

1. גרייס סליק

סולנית ג'פרסון איירפליין, חברה בהרכבים נוספים כגון ג'פרסון סטארשיפ וסטארשיפ ובעלת קריירת סולו.

גרייס היא האהובה עליי  בגלל האידיאולוגיה (היא אפילו טבעונית), הקול הכריזמטי והגדול שלה, האישיות החזקה והבלתי מתפשרת שלה,

 החוש הומור הבריא והעובדה שהיא הזדקנה יפה (טפו טפו)- הלוואי על כולנו. כמו כן, היא עשתה טונות של LSD ויצאה מזה בחיים. גרייס ידועה בכך שהשפיעה על נשים רבות להפוך לסולניות להקות רוק ולכתוב ולהביע את דעתן, בינהן סטיבי ניקס בכבודה ובעצמה.

2. סטיבי ניקס

כלת היום הולדת כתבה עבור Fleetwood Mac  וביצעה עם קולה הצרוד והמיוחד שירים שצרובים בהיסטוריה האמריקאית. בשיריה לא פעם תיארה באופן גלוי משברים שעברו עליה, המפורסם ביותר הוא הפרידה מלינדסי בקניגהאם בן זוגה מגיל 17 שאיתו התחילה את הקריירה המוזיקלית והמשיכה במשך עשור.  סטיבי הצליחה מאוד גם בתור יוצרת עצמאית ועוד! הסטייל המיוחד שלה התווה דרך למיליון נשים שרצו להראות כמוה. אחת המושפעות הבולטות ביותר היא ביונסה, דיווה לא פחות מצליחה שבאחד השירים
שלה עם ההרכב דסטיניז צ'יילד סומפל השיר המפורסם של ניקס- Edge of seventeen.

אז איך גרייס סליק קשורה לטונה?
 לולאת השפעה שלא חשבנו שהיא אפשרית עד שחקרתי ומצאתי שכן:

גרייס סליק > סטיבי ניקס (Edge of seventeen) > ביונסה  (Bootylicious) > טונה (סרט ערבי)

שימו לב לשנייה 0:03:

Saida, Can you handle this?
 שנייה 2:33

ועוד לולאת השפעה קטנה משלי:

גרייס סליק > סטיבי ניקס > שוליית הקוסם (דמו):


http://shiriariely.wix.com/sorcerersapprentice

3.  ג'ניס ג'ופלין

קצת מוזר להזכיר את ג'ניס כחברה של, אבל מסתבר שגרייס וג'ניס היו חברות טובות.  ג'ניס ג'ופלין, הזמרת שהטביעה חותם בעולם כזמרת המשפיעה ביותר בכל הזמנים, בעלת מנעד קולי אינסופי ודרכים אינסופיות להביע רגש איתו. הצטרפה למועדון 27 לצערנו הרב, אבל הספיקה לעשות כל כך הרבה יצירות אייקוניות לפני כן שהיא לא תשכח לעולם.

4.  ג'וני מיטשל

כמה יצירתיות וכישרון באישה אחת! קול פעמונים, כותבת, מלחינה, מנגנת, ומציירת את עטיפות האלבום שלה בעצמה. יצירתית ואמנותית מאין כמותה. שיריה הפכו להמנונים בינהם Yellow Taxi
שחזה את חורבן העולם בידי הקפיטליזם ועליו נערכו אינסוף קאברים .

5. נינה סימון
למרות העובדה שבשנים האחרונות פורסמו ידיעות על נינה שהיא הייתה בעלת הפרעה פסיכיאטרית חמורה (הפרעה דו קוטבית) שגרמה לה להתנהג חרא לכל הסובבים אותה ובייחוד לבת שלה (שהיא גם זמרת), אי אפשר להתעלם מנינה סימון שפרצה דרך בצורה בלתי רגילה כאישה, וכאפרו-אמריקנית , ואי אפשר להתעלם מהעובדה שהיא אחת הנשים האינטליגנטיות והמוכשרות ביותר בהיסטוריה של המוזיקה. טקסטים חזקים שבועטים בממסד, בינהם הציטוט:"לבנים קוראים לזה ג'אז , אני קוראת לזה מוזיקה עממית" , נוכחות חזקה על הבמה, סטייל וכמובן קול וידיים שנולדו  לעשות בלוז. 

עד כאן, מקווים שנהניתם!

TOP 5 שירי יום הזיכרון

יום הזיכרון לחללי צה"ל ופיגועי האיבה הזכירו לנו את הדבר האחד והיחיד שאנחנו אוהבים ביום הזיכרון, והוא הפנתאון העצום ,
האינסופי והמשובח של המוזיקה הישראלית שנוצרה בשל המציאות העגומה הזו.
אין יותר מדי דברים שיכולים לנחם ביום שכזה, ואנחנו חשים צורך להרגיש את כל הרגשות המורכבים האלה, כלפי המצב,
כלפי חובתנו כעם וכאזרחי המדינה, כלפי השכול הנורא , לזכור דרך השירים, לכאוב ולאהוב בו זמנית.

להלן השירים שמרגשים אותנו כל פעם מחדש:


1. שפיות זמנית - הקיץ האחרון

השיר יצא בשנת 1991  ללהקה שמוכרת רק בשל ה"להיט" החד פעמי הזה. היום כבר לא עושים סולו גיטרה וסקסופון שכאלה..... ואכן  מדובר בשיר שובר שיאים- השיר נכנס לספר השיאים של גינס על השהות הארוכה ביותר במצעד הפזמונים.

2. ריקי גל- ילד אסור ילד מותר

שיתוף פעולה פורה בין יעקב גלעד (פזמונאי) ויהודה פוליקר (לחן) שהוליד שיר שהפך בעיננו לסמל
לניפוץ הטאבו, וקריאה לפיקחון . 

3. נועם אמבר- צוואה
מדובר בשיר מאוד מיוחד ומאוד לא סטנדרטי, שיר שכתב צבי גרינברגר ז"ל שנפל במלחמת השחרור,
והולחן ובוצע ע"י החייל נועם אמבר שהשתתף בפרוייקט "אלה האחים שלי" של גלי צה"ל.
בפעם הראשונה ששמענו את השיר הזה הפסקנו הכל והקשבנו, וכשהוא הסתיים היינו צריכים כמה דקות להתעשת .....
ביצוע מרטיט של מילים מדממות חצובות בסלע. 

4. גבע אלון- הרוח לוחשת 

THE WIND WHISPERS

לא שיר מוצהר של יום הזיכרון עדיין, אבל הוא כ"כ מתאים !  בלדה מדהימה ביופיה שמשאירה שובל קטן אופטימיות בתוך ענן חרדה שמסביב.

5. דורית ראובני- יש פרחים
שירם של נתן יונתן ומוני אמריליו, בביצוע דורית ראובני הוא הקלאסיקה הבלתי נמנעת של יום הזיכרון, אולי שמענו אותו יותר מדי אבל  אנחנו פשוט אוהבים את השיר הזה, את הבוסה נובה, מעבר האקורדים לפזמון, המילים , והביצוע של דורית ראובני שנראתה ב-1971 כמו ג'ואן באאז הישראלית.

רוק ישראלי חי ובועט ברדיו הקצה

תחנת רדיו הקצה היא תחנה אשר ממקומת במכללת BPM להפקה מוזיקלית ויצירה, וכל שדרניה ועובדיה עובדים בהתנדבות, מתוך אידיאולוגיה משותפת ואהבה למוזיקה.
מדובר בתחנה אשר הקימו אייל (קוואמי) פרידמן ונדב רביד, שדרני גלגל"צ לשעבר, ששברו את שיטת 
הפלייליסט והמוזיקה הנלעסת, וביקשו לתת במה רחבה לשוליים של המוזיקה, הלא היא המוזיקה האלטרנטיבית.

במלאות 4 שנים להקמת רדיו הקצה, נערך ערב הופעות, בסימן "ללא גבולות", או יותר נכון- החיבור בין רוק ובין היפ- הופ. אנחנו חייבים לציין שחיכינו שנים רבות לערב הופעות שכזה, ואפילו כמעט ערכנו אחד כזה בעצמנו.
רדיו הקצה המנוסים והמקצועיים, הביאו ליין-אפ של שישה הרכבי רוק/פאנק/בלוז ישראלים למהדרין, מהמצוינים
שפועלים כרגע בשוליים, ושישה יוצרי היפ-הופ מעולים, חלקם ידועים יותר (טונה, אורטגה, כהן@מושון) וחלקם ידועים פחות אך טובים גם הם (בני אסתרקין ודוד מעיין, וולקן).

להלן הרכבי הרוק שתפסו לנו את האוזן:

The Great Machine

OSOG

Not on Tour

Red Axes

קין והבל 90210

דברים חדשים לסוף שבוע כייפי

הנה להקה יחסית חדשה, שעונה לשם המרמז* The 1975, ו... מסתבר שיש להם מלאן צפיות ביו-טיוב.
*פשוט הצליל שלהם והסולן שלהם נראו לנו כמו פארסה  מעניינת
על להקה אחרת שאנחנו אוהבים, נסו לנחש למי חשבנו שהם דומים....

ניחשתם נכון (כנראה.. האמת  שלא בטוח בכלל שניחשתם, אנחנו מפרגנים בכל זאת) 

אומנם INXS  אוסטרליים, ו  1975 אנגלים אבל מה זה משנה, בימינו הכל כפר גלובלי אחד גדול.

אנחנו זוכרים שהסולן , מייקל הצ'ינס - מת, אנחנו לא זוכרים למה, מנת יתר או התאבדות או אולי יש תיאוריית קונספירציה של רצח... ולא היה לנו כח לקרוא את כל מה שכתוב שם בויקיפדיה. אם מישהו קורא את הבלוג הזה אולי יהיה לו כח גם לקרוא את מה שכתוב בויקיפדיה ולסכם לנו. תודה :-)

בינתיים אנחנו מניחים שמייקל לא מת, אלא פשוט חזר בזמן ונהיה הסולן של להקת 1975. למקרה שתהיתם גם מכנסי  העור שלו חזרו איתו בזמן. 


הנה עוד משהו מגניב וכייפי !  להקה בשם Field Music 
הוציאה אלבום בפברואר 2016, קרי ממש לא מזמן!        בשם : Commontime 
מפתיע למדי שיש בימינו מי שעושים צלילים כאלה שמזכירים לנו נשכחות.

אחרון להיום ומעניין ביותר-
בחור בשם ג'ייק באג,  אנגלי שנולד שלשום, וכבר אתמול הספיק לעבוד עם ריק רובין, המפיק האגדי, ולג'מג'ם עם צ'אד סמית' המתופף של רד הוט צ'ילי פפרס. וכל זה בנוסף לכך שהוציא כבר 3 אלבומים!
יש לו פה יציאה מעט אלקטרונית שמשכה לנו את האוזן:

והנה הרוק :

נכון נדמה שכבר שמענו את הקול שלו פעם? אז זהו שגם זה לא זכור לנו איפה.

ובנימה זו שיהיה לכולם סופ"ש מסעיר ונפלא!

RoughTradeRecords - המשך + אסוציאציות חופשיות

בחנות האנגלית המדהימה, שמסתבר שהיא גם לייבל, רכשנו עוד שני אלבומים שלא שמנו אליהם לב  מספיק  בארץ:

1.  The Jayhaks- Hollywood Town Hall

Alabama Shakes-Sound & Color .2

אגב אלבמה שייקרס , הם יופיעו בקיץ הקרוב בניו-יורק, במסגרת פסטיבל מהמם שהלוואי שהיינו יכולים להיות נוכחים בו, פסטיבל פנורמה.
בפסטיבל יופיעו גם קנדריק לאמר האגדה עוד בחייו, שהוא אהוב ליבנו, Arcade Fire,  ו Run the Jews (סתם) .

נושא שחשבנו עליו לא מעט, האם ההיפ הופ הוא הרוק החדש? הרי יש בו הכל-
מחתרתיות, אנטי קונבנציונאליות, מחאה, פתיחת הראש למסרים חברתיים, גרוב מטורף, מגניבות חסרת מעצורים,חדשניות .
אנחנו לא נחליף את הגיטרות והרוק לעולם, אבל זו נקודה למחשבה.
ואם כבר זורמים פה באסוציאציות חופשיות, אז להלן רוק - היפ הופ - חדש למדי ומשובח ביותר-
 AKALA  ראפר מוכשר ביותר, בשיר מצוין מתוך אלבום שהוא קרוב ביותר לרוק שאנחנו מחפשים בשנים האחרונות,  הנקרא

 The Thieves Banquet

ולסיום , סתם כי בא לנו, קחו הופעה של קנדריק שמדגימה כמה הוא יצירתי ומהמם, וקליפ שמדגים שהוא חמוד ובן אדם :

Blur- The Magic Whip

יום הולדת שמח לדיימון אולבריין !


וחג פורים שמח!

לכבוד יום הולדתו אנו מאזינים לאלבום החדש של בלר שיצא באפריל 2015, להלן:

Vinyl

לקראת סוף השבוע המתקרב להלן המלצה לצפיית בולמוס.

מדובר ברוק ישן שמגיע באריזה חדשה- הסדרה Vinyl.
סדרה קשה לצפייה,  לכל מי שמנסה להיגמל מסיגריות, אלכוהול וקוק. 

אבל...

יש לה סאונדטראק שמכיל בלוז, Fאנק, רוקנרול כמובן, המון Pאנק,

ואפילו מספרת על Kool Herc,
ממציא הלופים.


והנה לינק לרשימת השירים.

ואגב Pאנק, עוד 8 ימים עומד לצאת אלבום חדש לאיגי פופ, הנס הרפואי. האלבום הופק ע"י ג'וש הום מ QUEENS OF THE STONE AGE.
 הנה משהו מתוכו:

למוס דף יש משהו חשוב להגיד בנושא, חכו עד לדקה 3:50!!  

לאחר הסופ"ש נמשיך לחפש.

תהנו!

RoughTradeRecords

בתחילת החורף , נסענו לאחת הערים המובילות ביותר בהיסטוריה - לונדון.
היה ברור לנו מההתחלה שהטיול הזה יהיה בעיקר סביב מוזיקה (וקצת שופינג).
אז באמת רצינו כמה שיותר לנצל את השהות הקצרה כדי למצוא מגמות חדשות ולהקות חדשות ברוק הבריטי.
יצא לשהות יום בשכונה שורטידג' שכנראה נחשבת לאזור ההיפסטרים/בנגלדשים ,
ושם הגענו לחנות תקליטים ענקית ומגניבה, מאלה שתמיד חלמנו להיות בהן-
RoughTradeRecords.

רצינו להחשף גם לדברים חדשים כך שבמחלקת ה"מוזלים" קנינו אלבום אחד חדש של אומן שאנחנו מכירים,
ואלבום אחד - של להקה שלא שמענו עליה אף פעם, ולא ידענו מה הם עושים בכלל פשוט אהבנו את השם של האלבום.

תשפטו אתם :

המוכר והאהוב

Electric Guest - Troubleman

הלא מוכר והאהוב

Lounger - Dogs Die In Hot Cars

שמנו לב כמה חודשים לאחר מכן, שלחנות יש גם לייבל (או ההפך) וכך מצאנו ביו-טיוב משהו (כנראה)  חדש! ומגניב!

British Sea Power - Monsters Of Sunderland